רגשות אשמה

לו יכולתי להחליף את כמויות רגשות האשמה האדירות של הורים שאני פוגשת לבן.בת עם הפרעות אכילה בזהב- יכולתי לפתוח- לא חנות זהב- אלא שוק עצום של זהב! כשהבן.בת סובלים מהפרעת אכילה, בכל גיל, אין מנוס מלחוש אשמה. עולות באופן תדיר שאלות כמו איך לא שמתי לב? איך יכול להיות שלא זיהיתי? איך לא הבנתי? איך פספסתי? מה יכולתי לעשות אחרת? מה היה מצב לו זיהיתי קודם?

הורים למי שחווה בהווה או חווה בעבר הפרעת אכילה נושאים עליהם משא של טראומה. בארץ פצועה כמו שלנו, יש להיזהר מלדבר על ׳כל דבר׳ כעל ׳פוסט טראומה׳ אבל אין לי ספק שההורים האלה עוברים משבר עצום שיש לו השלכות מרחיקות לכת וארוכות טווח. כן, הפרעת האכילה מייצרת אצלם טראומה, ולעיתים קרובות כזו שנשארת גם כאשר מצב הבן.בת משתפר.

כשנערה בת 17 נפרדת מבן הזוג שלה ומאבדת תיאבון ביום הפרידה- משהו בהורים האלה מזדעק- יכול להיות שהיא חוזרת לא לאכול??!

כשבחורה בת 25 מספרת כבדרך אגב שהתחילה ליהנות משתיית תה ירוק בסוף יום עבודה עמוס וסטרסוגני- משהו בהורים חושד- יכול להיות שזה תה משלשל??!

כשבחור בן 22 מתלבט מה ללמוד ומסתחרר מהבלבול של עצמו- משהו בהורים דואג- יכול להיות שזו הטורדנות המחשבתית מפעם??!

כשברגע אחד (או יותר) ההורים נתקלים במבט המוכר בעיניים (זה המזוגג, העייף), בריח האופייני (דומה לאצטון, שנודף מהגוף), בהתנהגות המסתגרת, המרחיקה, הלפעמים תוקפנית- הם דואגים שמא מדובר בביטוי של הפרעת האכילה, שהם מכירים היטב ויודעים שלא מסתכמת רק בעיסוק במשקל, מראה, אוכל וגוף, אלא שולחת גרורותיה לכל חלקת חיים אחרת...

לכל חשד שכזה כמה השלכות משמעותיות- הוא מייצר מתח אצל ההורים עצמם, מתח ששורף המון קלוריות נפשיות ויש לו מחיר נפשי ולפעמים גם גופני. במקביל, הוא מייצר מתח ביחסים שלהם עם הבן.בת, ערעור של יחסי האמון, קושי משמעותי לסמוך שלא נשאר רק בתחומים הנוגעים להפרעת האכילה אלא מחלחל ומפעפע לכל תחומי החיים.

לעיתים קרובות הבן.בת משתפרים סימפטומטית; גופנית, מחשבתית ורגשית ואילו ההורים נשארים ׳מאחור׳. מעבר למתח הנפשי שלהם, לפעמים הקושי שלהם לראות או לקבל את השינוי- מקשה גם על הבן.בת להתקדם קדימה, להשתנות ולקחת בעלות על השינוי.

אם אתם הורים שכאלה, רצוי שמעבר לניסיון המקסימלי לסייע לבן.בת- זכרו שגם אתם זקוקים לעזרה ופנו לקבל אותה. ביחד כזוג או לחוד.

*חשוב: לפעמים כמו שהצעתי מדובר באזעקת שווא ורגישות מוגברת של ההורים. לפעמים *לא* ואכן מדובר בביטוי של המחלה. לכן לצערי, איני יכולה לשחרר את ההורים מהדאגה החשובה שלהם. חשוב לבדוק ביחד במה מדובר ולנסות להתאים את הדאגה ההורית לאזור המתאים.