מין בטיפול
בשלב מסוים, אחרי שהסימפטומים של הפרעת האכילה הופכים שקטים יותר, כשמפנים את הפרעת האכילה הצידה- מתפנה מקום גדול לאדם שעד כה כוסה בה, כמי שהתבוסס בביצה הטובענית שהיא.
עם התקדמות הטיפול ותהליך ההחלמה, נכנס לשיח בחדר נושא המין. באופן אולי קצת מפתיע, ואולי לא, הנושא מגיע ולא משנה גיל המטופל/ת.
כשיש הקשבה לצרכים, לרצונות ולמשאלות של הגוף- מתחילים לשמוע גם את אלה הכרוכים בקשר, באינטימיות וגם במין (כחלק מקשר או שלא).
למי שעד כה דחו את הגוף וההשתנות שלו, שניסו לצמצם את נוכחותו בעולם, שניהלו איתו קרבות בלתי פוסקים- קורה דבר חשוב: הגוף הופך, בפעם הראשונה, או חוזר להיות, זירת הנאה ועונג ולא זירת מלחמה רווייה באלימות ותוקפנות. מותר לגעת בו, ליהנות ממנו, להתגאות בו, לבד או עם אדם אחר.
לעיתים הנושא מתעורר באופן תיאורטי. מתחילים עניין וסקרנות במיניות ומין, במשיכה מינית, בסוגיות של נטייה מינית. בשלבים הראשוניים מאד זה יכול להיות גם דרך סרט, סדרה או ספר שיש בהם ניחוח מיני. בהמשך ניתן לראות עניין בפרטנרים/ות פונציאלים/ות, גישושים של חיפוש אחר קירבה פיזית.
ההתעוררות התיאורטית הופכת בשלב מסוים למעשית- בחיפוש אקטיבי אחר התנסויות מיניות ובמפגשים מיניים, לפעמים אפילו מרובים.
ישנם מקרים בהם מוחלפת התנהגות קיצונית אחת בקיצונית אחרת; מעבר ממצב של א-מיניות ו/או שלילת הגוף למצב של התנהגות מינית מופרזת ומסוכנת. במקרים כאלה, ניתן להסיק כי ישנה עוד עבודה טיפולית מרובה (חשוב מאד לשים לב שסימפטום אחד לא מוחלף בסימפטום אחר).
כשמטופל/ת מרשה לעצמו/ה לשתף בתהליכי ההתעוררות הללו- אני מבינה שעברנו פרק בטיפול. לא עוד (או לפחות פחות) עבודה על הסימפטומים ה"חיצוניים" של הפרעת האכילה, אלא על התשתית הנפשית העמוקה שעליה בדרך כלל "התיישבה" ההפרעה.
*חשוב לציין כי הקשר בין מין ומיניות והפרעות אכילה הוא כמובן רחב יותר ויש לו אספקטים רבים נוספים, כולל הקשר לפגיעות מיניות.