הסוף ל"טיולי האוכל למקרר" של הילדים

פורסם ב-YNET בימי מגיפת הקורונה (אבל רלוונטי תמיד): איך תמנעו מהילדים לגשת למקרר בכל פעם שמשעמם להם, למה חשוב לאכול יחד סביב שולחן ומהן התנהגויות האכילה שדורשות בירור? השהייה בבית מאפשרת לכם ללמוד על הרגלי האכילה של ילדיכם- ולהשפיע עליהם.

השהייה בבית שנכפתה עלינו בימים אלו היא אומנם אינה פשוטה להתמודדות, אך עם זאת מאפשרת לנו, כהורים, להיות נוכחים יותר בחייהם של ילדינו.

המציאות הזו מאפשרת לנו לזהות דברים שהיו נסתרים מעינינו בעבר - באופן מכוון או שלא - ומעניקה לנו את האפשרות ללמד, להדגיש ולשנות הרגלים פחות טובים, בהם גם את הרגלי האכילה של הילדים שלנו.

בתקופה של שגרה, רובנו לא נמצאים בבית כשהילדים חוזרים מבית הספר ואוכלים את ארוחת הצהריים. חלקנו משאירים להם במקרר ארוחה מוכנה לחימום במיקרו, וחלקנו סומכים עליהם שידאגו לעצמם. כך או כך, למרבית ההורים אין אפשרות לדעת מה קורה במהלך הארוחה בהיעדרם, והתקופה הקרובה היא הזדמנות מצוינת לבחון זאת.

אבל לפני כן, שיהיה ברור - הכוונה כאן אינה להפוך להיות "האח הגדול" של הילדים בענייני אכילה, אלא הזדמנות לראות כיצד הם מתמודדים עם אוכל; למשל, איזה מאכל מועדף עליהם יותר ואיזה פחות (כשייגמר המשבר ונחזור לחיים נורמליים ושגרתיים, תדעו לא להכין להם אורז ומנגד תכפילו את כמות הקציצות ברוטב) או, לחלופין, האם יש התנהגויות אכילה המצריכות בירור נוסף.

אכילה בחלל ייעודי משותף

משמעות הדבר היא שעל כל המשפחה לשבת לאכול יחד בפינת האוכל סביב שולחן אחד, ולא לאפשר מצב בו כל אחד אוכל בחדרו

לבדו. ברגע שתקפידו על ישיבה משותפת סביב שולחן אחד, תגלו שמדובר בהזדמנות נפלאה לזמן איכות משפחתי, לשיח על המצב ולרגשות שהוא מעורר. כמו גם, תוכלו ליהנות מעדכונים הדדיים ועל הדרך תצליחו לייצר מודל של אכילה תקינה (בהנחה שאתם מהווים כזה), עבור הילדים.

לא אוכלים משעמום

הבידוד מאתגר ומביא איתו פוטנציאל לרגעי שעמום מרובים, וכולנו כמעט עסוקים במציאת תעסוקה, פעילויות ואתגרים לילדים (ולא רק עבור הילדים בגילאים הצעירים).

במיוחד בימים כאלה, חשוב ללמד את הילדים שלא פותרים את חוסר המעש והשעמום על ידי "טיולי-אוכל" למקרר, לארונות המטבח או למזווה. מה כן חשוב לעשות? להקפיד על ארוחות מסודרות ולהציע ארוחות ביניים (למשל, הגישו לילדים צלחת פירות חתוכים צבעונית).

אפשר כמובן לאכול גם מחוץ לזמני הארוחות, כשרעבים או כשמתחשק, אך חשוב לנתק את הקשר בין שעמום, ולמעשה בין כל רגש אחר, לאכילה. רק כך, ניתן למנוע השתרשות דפוסים שעלולים להביא בעתיד ל"אכילה רגשית".

"אני רעב - בא לי ארטיק!"

סביר להניח שבזמן הממושך שתבלו יחד בבית, תשמעו לא מעט את צמד המילים - "אני רעב/ה". אבל בואו נגלה לכם משהו: כשרעבים באמת - אוכלים אוכל. ארטיק, אוכלים כקינוח או כשמתחשק ארטיק.

לחידוד הטרמינולוגיה יש משמעות גדולה, שכן מילים יוצרות מציאות. אכילה של ארטיק (ודומיו כמובן) במצב של רעב - לא תשביע את הרעב, ואף תגרור אחריה המשך אכילה (כנראה של "שטויות", ולא של אוכל מזין ובריא).

התוצאה: בטווח הקרוב - תחושה פיזית לא נעימה, ובטווח הרחוק - עלולה להיווצר השמנה או, לחילופין, ייסורי מצפון שלכם ושל הילדים על העמסה של הגוף ב"ג'אנק".

מסיבה זו, חשוב שתלמדו את הילדים להרגיש ולהגיד - "מתחשק לי/ בא לי/ אני רוצה ארטיק". אגב, זוהי הזדמנות טובה להזכיר כי ההורים אומנם אחראיים על מה שנכנס הביתה, אך חשוב שהאחריות לאיך וכמה צורכים את המזון עצמו - תהיה על הילדים.

אכילה ללא מסכים

המסך מסיח את הדעת, ואכילה ללא מסך מכל סוג שהוא - מחדדת את היכולת שלנו ל"קשיבות". אכילה קשובה ומודעת, מאפשרת חיבור מחודד יותר לתחושות רעב ושובע, ויותר מכך - ניתן להבחין לא רק ב"האם אני רעב או שבע", אלא גם ב"כמה אני רעב או שבע?" ולהתאים לתשובות את האכילה.

אכילה קשובה מאפשרת דיוק בבחירת המזון, במועד צריכתו, בכמותו וכדומה. כל אלה תורמים לבריאות פיזית ונפשית, ולפעמים יכולים גם למנוע הפרעות אכילה, אכילת יתר והשמנה.

ולבסוף - התנהגויות אכילה הדורשות בירור

• חימום מאסיבי של האוכל ו/או המלחת יתר שלו. זוהי דרך להקשות על אכילת האוכל והפיכתו ל״מגעיל״ ובלתי אכיל, מה שיצמצם את צריכתו בקלות (בדיוק מה שהפרעת האכילה מכוונת אליו).

• אכילה איטית במיוחד וחיתוך של האוכל לחתיכות קטנות מאוד, לטובת הארכה של משך זמן האכילה. בדרך זו, ניתן ליהנות יותר מהאוכל המועט שנצרך וגם "למשוך זמן", כיוון שבמצב של הפרעת אכילה האדם הסובל ממנה אינו יכול לדעת מתי תהיה הארוחה הבאה, אם בכלל.

• השארת חלקים "לא טובים" בצד הצלחת ("זה רקוב/ יבש/ רק פירורים" וכו'). בדרך זו ניתן להקטין את הכמות הנאכלת.

• קימה לשירותים תוך כדי או מיד בתום הארוחה. התנהגות זו מעוררת חשד להתרוקנות (הקאה/ שלשול).

• פעילות גופנית אינטנסיבית במהלך היום (גם בתוך הבית זה אפשרי). פעולה זו מעוררת חשד לניסיון לשריפת קלוריות מוגברת.

• אוכל שנעלם, שאריות מזון או אריזות שהוחבאו ברחבי הבית. חשד לאכילה בסתר, ולבולמוסי אכילה המאפיינים הפרעות אכילה.

• שימו לב: אם משהו מבין הדוגמאות הבאות תופס את תשומת לבכם תוך כדי הארוחה, כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי מומחה בתחום - ובכך לסייע במניעה, זיהוי וטיפול בהפרעת אכילה.

והכי חשוב - לזכור ליהנות מהאכילה המשותפת. לגלות עירנות אבל להקפיד שלא להיכנס לילדים לצלחת.

קרן בלומנטל יניר היא פסיכותרפיסטית ומטפלת באומנות (M.A), מדריכה ומומחית בטיפול בהפרעות אכילה, אכילה רגשית והשמנה.

לקריאת הכתבה המלאה ב-YNET לחצו כאן