top of page

האם עדיף להיות מתחרה ב״נינג’ה ישראל״ מאשר לסבול מהפרעת אכילה?


הסבו את תשומת ליבי לפרומו לתוכנית. לא ראיתי אותו ולא בטוחה מתי הפרק אמור להיות משודר... אבל מי שהסב את תשומת ליבי ציין בתמימות ואפילו בהתרגשות, שמדובר כנראה בסיפור הצלחה, משמע החלמה מהפרעת אכילה. אין לי מושג(!) במי מדובר וכל מה שנכתב כאן אינו קשור לתוכנית ולבחורה שבפרומו בשום צורה, מלבד לעובדה שהסיפור היווה עבורי השראה כדי לכתוב על נושא מוכר, בוער וחשוב: הפרעות אכילה וסימפטומים מתחלפים.

בשורה הראשונה- הפרעת אכילה היא סימפטום ש״מתיישב״ על תשתית נפשית מסוימת. יש לטפל בסימפטום ובמקביל באותה תשתית. בשורה התחתונה- חשוב לשים לב שהתשתית אכן מטופלת לעומק, אחרת, יוכלו ״להתיישב״ עליה סימפטומים אחרים. הפרעת האכילה עלולה להתחלף בסימפטומים מגוונים אחרים, ובסוף- סימפטום הוא סימפטום: מטריד, גורם סבל ופוגע בבריאות.

מטופלת שאלה אותי לא מזמן למה חשוב שתמשיך בטיפול. בעבר, זה היה מאד ברור: היא סבלה מאד מצמצום אכילה, עיסוק מוגבר וטורדני באוכל, משקל ודימוי גוף, בולמוסים, הקאות- כל החבילה. כל אלה כבר לא קיימים. אז מה הצורך בהמשך טיפול? למה את האפטר השבועי שהיא מקבלת מהצבא היא צריכה לבלות איתי..? כמובן שהחזרתי אליה את השאלה... ביחד הבנו שאמנם הסימפטומים חלפו, אבל טרם התבססו אצלה מיומנויות נפשיות מורכבות ועלינו לשים לב שהסימפטומים אכן עוברים ולא מתחלפים...

איך נראית החלפת סימפטומים? הנה כמה דוגמאות:

*תלות* (בבן/בת זוג או בחומרים) משהתלות בהפרעת האכילה פוחתת- עלולה להתפתח תלות במשהו אחר. פעמים רבות זה בבן/בת זוג. מצד אחד, שמחה גדולה. עבור מי שסבל/ה מהפרעת אכילה- היכולת לפתח ולהיות בקשר זוגי היא משמעותית. מן הצד השני- כשהזוגיות מאופיינת בתלות גדולה (שלא לומר באובססיביות: ״אני לא יכולה בלעדיו״, ״אם אני לא איתו- אין לי מה לעשות!״) יתכן שהעצמי אינו חזק דיו ולכן יש חשש שאם הזוגיות תתפרק- הפרעת האכילה עלולה לחזור. תלות מסוג אחר יכולה להיות בסמים או באלכוהול. אלה, מכהים ומקהים תחושות שלפני כן ״נוהלו״ על ידי הפרעת האכילה.

*העמסת סדר היום* המקום שמתפנה בראש (ומכאן בחיים) אחרי שנרגעים הסימפטומים של הפרעת האכילה הוא עצום. זה יכול להיות מאד מפחיד, בעיקר למי שמפחד/ת לפגוש את עצמו/ה. העמסה של סדר היום בפעילות מסביב לשעון היא דרך ״מצויינת״ להימנע מכך. על פניו, נראה אדם בסופר-תפקוד, סופר-אנרגיות וסופר-הספק. אלא שכל אלה גובים מחיר עצום ותחתם נמצאת נפש פצועה ומבוהלת מעצמה, שמנסה להימנע מרגע של שקט שיאפשר מפגש שלה עם עצמה...

*ספורט אובססיבי* פעילות גופנית אובססיבית יכולה להיות אחד הסימפטומים של הפרעת האכילה (כדרך ל׳התרוקנות קלורית׳). כאן הכוונה היא לספורט שמטרתו המוצהרת אינה שריפת קלוריות. כבר נתקלתי בא/נשים שאת הפרעת האכילה החליפו כניסות למהלכי איירון-מן/וומן, למרתון של מרתונים (כן, ריצת ה42 ק״מ- כארבע- חמש פעמים בשנה וכד׳). כאן, אפשר לראות איך העיסוק הבלתי פוסק במה שכרוך באוכל-משקל-גוף הופך להיות עיסוק בלתי פוסק באימונים ותחרויות. חשוב לציין (למען הסר ספק ובלבול)- לא כל איירון מן/וומן או מרתוניסט/ית הם/ן כאלה שסבלו מהפרעות אכילה.

*התגברות OCD* ההקפדה על סוגי מזונות, כמויות, קלוריות (שיש בה מן האובססיביות כמובן) עלולה להתחלף בהקפדה אובססיבית הקשורה בתכנים אחרים: ניקיון, מספרים (״הווליום ברדיו חייב להיות על מספר זוגי!״), אגירה ועוד.

*התנהגויות קצה* הפרעת אכילה לכשעצמה היא התנהגות קצה. התנהגויות קצה ״חלופיות״ יכולות להיות למשל: שתיית אלכוהול מרובה, בולמוסי קניות, מין מופרז ומסוכן והתנהגויות מסתכנות אחרות.

כמובן, שה״העדפה״ (אם אפשר לקרוא לזה ככה..) היא שהפרעת האכילה תעבור- ולא תוחלף בסימפטום אחר. במקרה הפחות מוצלח, אבל לא הכי גרוע- ״נעדיף״ שהסימפטום המתחלף יהווה מעין שלב ביניים (קצר) בין הפרעת האכילה ובין ההחלמה. (אגב- לפעמים הסימפטום ה״חדש״ הוא בכלל ״ישן״ והיה שם טרום הפרעת האכילה). בסוף, המשותף בין כל הסימפטומים ה״חלופיים״ הוא היעדר הוויסות, ומכאן אפשר להסיק שאחת(!) המטרות החשובות בטיפול בהפרעות אכילה היא למידה עמוקה של מלאכת הוויסות העצמי- ממש כמו אימון של שריר...

bottom of page