טלפון: 050-7739436   /   info@keren-by.com  /   רח׳ ראול ולנברג 6, רמת החייל, תל אביב

© 2017 קרן בלומנטל יניר, כל הזכויות שמורות

הפרעות אכילה בגיל צעיר

 

 

 

דור הסלפי טרוד עמוקות במראה החיצוני שלו והתוצאה היא עלייה בשיעור הפרעות האכילה וירידה בגיל בו הן מתפתחות. מודאגים? בצדק, אך יש מה לעשות

 

הכתבה על הפרעות אכילה בקרב ילדות בישראל ששודרה בערוץ 10 עוררה הדים רבים ודיונים סוערים ברשת - ובציבור כולו. שיעור הפרעות האכילה עולה עם השנים ובתוך כך חלה ירידה גם בגיל הסובלים מהבעיה. ממה נובעת העלייה בהיקף התופעה והירידה בגיל הסובלים ממנה? מהו הטיפול הרצוי בהפרעות אכילה בגיל צעיר? על כך במאמר שלפניכם.

עד כמה נפוצות הפרעות אכילה בעידן המודרני?

הפרעות אכילה נפוצות מאוד בעידן המודרני והן הופכות נפוצות יותר ויותר עם הזמן - ומתחילות בגיל מוקדם מבעבר. אחוז אחד מכלל אוכלוסיית העולם סובל מהפרעת אכילה.

85% מהמקרים מתפרצים בגיל ההתבגרות - ומרביתם בקרב בנות. אחוז הבנים הסובל מהפרעות אכילה הולך ועולה גם הוא עם השנים (10% מכלל הסובלים מהפרעות אכילה הם בנים).

 

ממה נובעת העלייה בהיקף התופעה?

אם בעבר "מודלים" היו אנשי רוח, סופרים, משוררים, מנהיגים וכדומה - הרי שבתקופתנו, אנו חשופים יותר ויותר למודלים שמביאים אתם הרבה פחות רוח והרבה יותר "ניראות". מי שמצולם בשלטי החוצות המפרסמים מוצרי צריכה שונים הן דוגמניות (או דוגמנים). ילדים/ות ונערים/ות חשופים למודלים הללו יותר ויותר באמצעות הערוצים השונים - וההבטחה שהם כביכול מבטיחים מפתה רבים מהם, בבחינת: "אם רק אראה יותר טוב - יהיה לי יותר בטחון ואצליח", "אוכל להתגבר על כל קשיי אם אהיה רזה" וכדומה.
עובדה זו גורמת להתעסקות אובססיבית במשקל ובמראה כבר מגיל צעיר ויוצרת אשליה כי למשקל ולמראה חשיבות רבה בהקשר של אושר, מסוגלות ויכולת.

עד כמה התופעה נפוצה בעידן הפייסבוק, ביחס לשנים שלפני הפייסבוק?

בדף הפייסבוק אחד הדברים הראשונים שרואים הוא התמונה. זהו למעשה הדור הכי מתועד, הכי מצולם והכי נראה. וגיל השימוש במדיומים ה"חברתיים-טכנולוגיים", דוגמת הרשתות החברתיות האלה, הולך ונהיה צעיר יותר, כשעניין המראה הולך ותופס משקל כבד יותר (תרתי משמע). זוהי קרקע פורייה לפגיעה בביטחון העצמי ובדימוי הגוף ולהתעסקות אובססיבית במראה, תוך שאיפה למבנה גוף של דוגמנים ודוגמניות שתמונות מלוטשות שלהם הפכו למודל הנכסף.
 

מהו הרקע להתפתחות הפרעות אכילה?

הפרעות אכילה מתפתחות משילוב של גורמים שונים - תרבותיים וחברתיים, משפחתיים ואישיים וכן ביולוגיים וגנטיים. משקלו של כל גורם כזה משתנה מאדם לאדם.

עד כמה פגיעה מינית או פגיעות אחרות משפיעות על התפתחות הפרעת אכילה?

לאחוזים גבוהים (כ-40%) מהסובלות מהפרעות אכילה יש היסטוריה, רחוקה או קרובה, של פגיעה מינית, לפעמים כזו שיצרה גם תסמונת פוסט טראומטית.

אצל חלק גדול מהסובלות מהפרעות אכילה, ניתן לראות קשיי וויסות ראשוניים. למשל: נטייה לחרדה, עוצמות גבוהות של רגש מסוגים שונים שקשה לשלוט בו; וגם לקויות אורגאניות שונות (למשל: הפרעות קשב וריכוז). 

אצל אחרות אפשר לראות ברקע חרם חברתי בילדות המוקדמת, אשר הביא להפחתה משמעותית בתחושת הערך העצמי והביטחון. לעתים הפרעת האכילה מתפתחת בעקבות טראומה (כאמור: מינית, אך לא רק מינית) או אובדן שלא עובד כראוי. 

פעמים רבות, אצל חלק גדול מהסובלות מהפרעות אכילה, הייתה הפרעה בקשר הראשוני עם הדמויות המשמעותיות (הורים) - חסך בקשר, עודף בקשר או מצב בו השילוב בין צרכי הילד/ה וההורה אינו מאפשר חיבור מיטיב דיו. 

בהמשך לכך, לפעמים ניתן לראות כי הפרעת האכילה של הילד/ה באה כדי לחשוף קשיים משפחתיים או פתולוגיה משפחתית אחרת (למשל: קשיים בזוגיות של ההורים או הפרעת אכילה מוחבאת של אחד ההורים.

חשוב לציין כי השמנת יתר, שהיא על פניו סימפטום הפוך לצמצום האנורקטי, הינה לעיתים קרובות ביטוי למצוקה רגשית, גם ״מתחתיה״ אפשר למצוא את הגורמים הנפשיים להפרעות האכילה הנ"ל, ולכן חשוב לשים לב גם לכך.

 

מהו הטיפול בהפרעות אכילה?

הטיפול הוא טיפול רגשי-נפשי ותזונתי משולב המתייחס לכל הגורמים להפרעות האכילה, שלמעשה לכל אחד מהם השפעות הדדיות, אלה על אלה. לכן חשוב להתייחס בטיפול לכולם. בתהליך הטיפול הרגשי, נעשה ניסיון משותף של המטופל/ת והמטפל/ת להכיר את התשתית הרגשית של המטופל/ת ולזהות את ה"נקודות הרגישות" שעליהן יכולה "להתיישב" הפרעת האכילה. 

עד כמה קיים קשר בין צורך בשליטה לבין הפרעת אכילה?

העניין המרכזי הקשור להפרעות אכילה קשור לעניינים של שליטה - ולכן הטיפול עוסק הרבה במאפיין זה. יש משהו מאד "זמין" בעיסוק בגוף, במשקל ובמראה. כמו שאי אפשר להכריח אדם לעצום עיניים ולישון, כך אי אפשר להכריח אדם לפתוח את הפה ולאכול. מתוך כך האכילה נקשרת לתחושה של שליטה. בכל המקרים הללו, הפרעת האכילה היא ניסיון לא מוצלח (חולה/ פתולוגי) להשיג שליטה במצבים בהם המטופל למעשה איבד שליטה. מחד, הפרעת האכילה ממסכת על הקשיים הראשוניים אשר בגינם היא נגרמת (מתעסקים בקלוריות, משקל, מראה ואוכל - במקום בפגיעה המינית או הקשיים החברתיים). מאידך, הפרעת האכילה מהווה סוג של "נורה אדומה": נראית כלפי חוץ ומעודדת לפעולה (במקרה הטוב: פנייה לטיפול; במקרה הרע: לוויכוחים וריבים). במובן הזה, הפרעת האכילה הינה דרך לא מודעת ופתולוגית לתקשורת, של האדם עם עצמו ושל האדם עם סביבתו. 

מה אמורים אפוא לעשות הורים לנערים/ות בגיל ההתבגרות, כדי למנוע את התפתחות הפרעת האכילה? ובמקרה שההפרעה התפתחה, כיצד לטפל בה?

חשוב להיות ערניים ולשים לב לשינויים המתרחשים אצל נערים/ות אלה: ירידה קיצונית במשקל, צמצום ניכר באכילה או הימנעות מאכילה (בזמני ארוחות משפחתיות, בהפסקות בבית הספר), הופעת "שאריות" המעידות על התרוקנות חריגה (שלשול בעקבות שימוש במשלשלים או הקאות), הגברה משמעותית בעיסוק בפעילות גופנית (ספורט, מחול, חדר כושר, שחייה וכו'), הסתגרות וצמצום הפעילות החברתית, מצב רוח תנודתי או דכאוני והתפרצויות זעם. 

כל אלה הם בבחינת נורה אדומה שיש לפעול לאורה בהקדם. לפעילות מוקדמת וטיפול בשלב ראשוני יש חשיבות רבה.

מדוע ניכרת חשיבות כה רבה לאבחון מוקדם?

כמו במחלות אחרות, עניין הזיהוי המוקדם חשוב מאוד גם בעניין הפרעות האכילה. ככל שהפרעת האכילה ממושכת יותר, התנהגויות מזיקות מתקבעות, דפוסי חשיבה הופכים מעוותים ונוקשים ומתפתחת גם תחלואה נלווית, כגון אובססיביות, חרדה ודיכאון. יש לציין כי לעתים דווקא אלה הם הבסיס שעליו "מתיישבת" הפרעת האכילה. 

טיפול בשלב הראשוני של המחלה וקבלת הדרכה להתנהגות רצויה מצד ההורים יכולים להשפיע באופן משמעותי על סיכויי ההחלמה של הילדים. 

מהי התנהגות רצויה מצד הורים המתמודדים עם הפרעה כזו אצל בנם או בתם? מהן הדוגמאות היומיומיות להתנהגות רצויה?

חשוב מאוד לא לחזק התנהגויות "רגילות", כמו "יופי, אכלת יפה..", "כל הכבוד - לא הקאת היום.."; ולא להתייחס למראה ולמשקל באופן ספציפי. מי שסובל מהפרעת אכילה לא יצליח ברוב המקרים לקבל אמירה כמו "את נראית מצוין" כמחמאה אלא כ"רואים שהשמנתי". 

כמו כן, יש להשלים עם כך שוויכוחים ומאבקי כוח אינם יעילים וגם לא שוחד. אמירה כגון: "אם תעלה במשקל - ניקח אותך לחוץ-לארץ" איננה עוזרת. המוטיבציה להחלמה צריכה להיות של האדם עצמו, ללא תלות בגורם חיצוני. בהחלט צריך לעודד את האדם לשתף במצוקה אשר ממנה הוא סובל, לא רק זו הקשורה במשקל ובאוכל - ולנסות למצוא דרכים לסייע לו. 

האם ההורים יכולים לקחת על עצמם את תפקיד "המטפל"?

חשוב להזכיר לאדם מה הוא היה לפני הפרעת האכילה, או מה הוא יכול להיות ולעשות בעתיד - ולנסות להגביר את המוטיבציה שלו למלחמה בהפרעת האכילה על ידי כך (ככל שהמוטיבציה לטיפול גבוהה - סיכויי ההחלמה גדלים). 

יש להציע באופן עדין ורגיש פנייה לטיפול מתאים ובשום פנים ואופן לא לקחת על עצמנו, כהורים או כחברים, את תפקיד ה"מטפל". מי שסובל מהפרעת אכילה צריך אתכם בתפקיד המקורי שלכם. 

עד כמה ניתן לעודד את בני הנוער להתעלם מהמסרים החברתיים הבעייתיים אודות המראה החיצוני?

חשוב להיות ערים לתכנים אליהם הילדים/ות או בני הנוער חשופים. חשוב לחנך אותם כבר משלב מוקדם להבחין בין אמת ושקר, עיקר וטפל - גם בתחום הזה, כמו בכל התחומים האחרים. צריך לעזור להם ללמוד לנתח מסרים המועברים אליהם באופן ביקורתי ושיפוטי ולא "לקנות" את כל מה שמנסים למכור להם AS IS (לא, לא יהיו לך באמת כנפיים אם תשתה משקה מסויים; ולא, לא יהיה לך הכי נוח בג'ינס סקיני שבלתי אפשרי לנשום בתוכו). 

לסיכום: העידן המודרני, המקדש את הרזון ואת המראה החיצוני, גורם לילדים רבים להתעסק מגיל צעיר מאד במשקל גופם. התעסקות זו, על רקע גורמים נוספים, עלולה להפוך אובססיבית ולהתפתח להפרעות אכילה. שלטי החוצות המרוטשים הממלאים את עולמם של ילדי דור הפייסבוק, שהוא הדור הכי מצולם בתולדות האנושות, מעוות את תפיסת המציאות שלהם- וגורם להם לשאוף למראה לא אמיתי ולראות בו מה שיגרום להם להרגיש טוב עם עצמם. על רקע זה, נגרמת עליה עקבית במספר הסובלים מהפרעות אכילה וירידה בגיל בו הן מתפתחות. הטיפול בהפרעות מסוג זה הוא טיפול רגשי-תזונתי שרצוי להתחיל בשלב מוקדם ככל הניתן. 

קרן בלומנטל יניר היא פסיכותרפיסטית מטפלת באמנות בקליניקה ברמת החייל ת"א, ובעמותת שחף - עמותה למיגור הפרעות אכילה בקהילה.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors    

לקריאת המקור לחצו כאן

   

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload