וויסות והפרעות אכילה
יש ילדים שכבר מגיל צעיר מזהים עליהם ׳משהו׳ שקשור בקושי לווסת.
זה יכול להיות באזור המגע: רגישות גבוהה לטקסטורות מסויימות שיוצרות הימנעות (כמו הימנעות ממגע עם חול, או סירוב לאכילת אוכל במרקם מסויים- הנפוץ ביניהם בננות ואבוקדו, אבל לא בהכרח...), או להיפך- מזהים אצלם צורך במגע חזק ועמוק (מכירים את הילדים האלה שנוטים לחבק חזק-חזק מבלי להבין שזה ממש לא נעים לאחרים?).
זה יכול להיות באזור הרגשי- הם נעלבים מהר, בקלות, כמעט מכל דבר. או, מתכעסים מהר (ובקלות, כמעט מכל דבר..), "מטפסים" על עצים גבוהים ומתקשים לרדת מהם. או לחילופין, מתמסרים באופן קיצוני להנאה ולריגוש ומתקשים להירגע ממנו כשהוא חולף...
קשיי הוויסות הללו קשורים למנגנונים פיזיולוגיים מולדים (מרפאים ומרפאות בעיסוק יכולים לסייע בכך בתחילת הדרך).
גם לקויות למידה שונות, קשיי קשב וריכוז היושבות על בסיס נוירולוגי או רגשי, יכולים להביא לחוויה דומה.
קשיי הוויסות יכולים להמשיך גם בגילאים המאוחרים יותר (זה ממש לא מחייב כמובן) ולהיראות כקשיים לווסת חרדה, קושי בהרגעה עצמית, נטייה לאימפולסיביות או לתוקפנות וכד'.
אנשים שכאלה יכולים להרגיש את עצמם כ"בור בלי תחתית", ששום דבר לא יכול לספק אותם, להשביע את רעבונם- ולא רק הרעב שמקורו בקיבה. הם רוצים "עוד" מכל דבר, לא מסתפקים במה שיש להם. התחושה הזו היא בלתי נסבלת, גורמת להם להרגיש חמדניים, גרגרניים, תובעניים. לעיתים הסביבה מחזקת את התחושה הזו (״נו, מתי תדע/י שובע?! אולי די כבר?!״).
גם ההיפך אפשרי. אנשים כאלה יהיו רגישים מאד, רגישות שיכולה להיות תמימה וקסומה אבל מלווה בתחושה שכל דבר נוגע בהם, חודר אותם, מפריע ופוגע בהם באופן דוקר ומכאיב.
הם יכולים להרגיש שאינם מצליחים לשלוט ברגשותיהם, יהיו אשר יהיו, ולשלוט בכלל...
ואיך כל זה קשור להפרעות אכילה?
מי שסובל מקשיי וויסות חווה לעיתים קרובות תסכול גדול הנובע בין השאר גם מחוויה פנימית (וחיצונית) של חוסר שליטה (נורא קשה להתפרץ "ככה סתם", עם או בלי סיבה הנראית לעין למשל, או להיעלב עד עמקי נשמתם ממישהו, או לא להיות מסוגלים לשאת צער וכאב של מישהו אחר עד שהוא הופך כאילו שלהם עצמם).
הפרעות אכילה עלולות לתת אשליה של שליטה באמצעות חוויה של פסיכודו-וויסות (וויסות בכאילו). הסובלים מהפרעות אכילה מרגישים שבאמצעות שליטה על האוכל, המשקל, המראה, יוכלו להשיג שליטה על תחומים אחרים בחייהם. ואם לא כך- אז לפחות תהיה זירה אחת שבה יוכלו לחוש את השליטה הנכספת- המשקל והמראה.
השליטה בהפרעות אכילה היא מדומה.
אובדן השליטה בהפרעת אכילה הוא רק שאלה של זמן.
מי שיצמצם את עצמו עד כדי גרימת נזק משמעותי- כנראה ימצא את עצמו במחלקת אשפוז סגורה. שם- יש מינימום שליטה, אם בכלל. 24/7 תחת השגחה מאסיבית, ליווי בארוחות ואפילו לשירותים, לעיתים הזנה בכפייה.
מי שנגרר לפאזת אכילה שאחריה הקאות מרובות ימצא עצמו עבד לדפוס הזה. גם בעבדות אין שום שליטה.
צריך למצוא את הדרך להשגת שליטה ווויסות בחיים בדרכים אחרות. הבירור של הדרך עד מציאתה יכול להיות מתיש וארוך, אבל בסופו באמת אפשר להגיע לתחושה, מסויימת לפחות, של שליטה. חשוב לקבל גם את ההבנה הכואבת שבסופו של דבר- יש דברים שאין לנו שליטה עליהם, וללמוד לחיות עם זה בשלום יחסי...