טרולים והפרעות אכילה

מצאתי שחלק גדול מהמטופלות הסובלות מהפרעות אכילה בוחר במיניאטורות של טרולים לייצוג עצמן, וזאת מתוך מבחר ענק של מיניאטורות מעולמות תוכן שונים (בעלי חיים, דמויות אנושיות או פנטזיה, כלי תחבורה ועוד ועוד...).

טרולים הם דמויות מן המיתולוגיה הצפונית.

מתוך הערך ״טרול״ בויקיפדיה:

טְרוֹל הוא מפלצת מיתולוגית דמוית אדם שמקורה באגדות עם נורדיות וסקנדינביות. לרוב מתוארים הטרולים כיצורים גדולים, טיפשים ומכוערים, בעלי אוזניים גדולות ואף ארוך, הנושאים אלות ורוצחים ללא מחשבה. הם מתרחקים מהשמש, שכן חשיפה לאורה הופכת את הטרול לסלע.

איך יכול להיות שמתוך ארון עמוס במאות מיניאטורות- נשים הסובלות מהפרעת אכילה בוחרות דווקא במיניאטורה של טרול כשהן מתבקשות לבחור מיניאטורה אחת שתייצג אותן?

הנה כמה מחשבות בעניין:

1. חלקם הגדול מהטרולים שמהווים חלק מהאוסף שלי הם ערומים. יש משהו גרוטסקי בגוף שלהם.

השילוב הזה, בין הערום והמסורבלות הגרוטסקית, נוגע כנראה בנשים הללו.

הגוף עבורן הוא, כידוע, זירה בעייתית ומסוכנת. עיוות התפישה, הנלווה להפרעת האכילה, גורם להן לתפוש את עצמן גדולות, מסורבלות, מעוותות.

הערום לכשעצמו מתקשר הן לקושי שלהן עם הערום שלהן עצמן, אבל גם (ואולי בעיקר) לחוויית ערום-נפשי. הנשים הללו חוות את עצמן ללא כיסוי, ללא שיריון, ללא הגנות. חשופות, לכל דבר, בעיקר לפגיעות הכרוכה בקשר אנושי, שיש לו בחווייתן פוטנציאל הרסני וחודרני.

חשוב להזכיר שחלק גדול מהסובלים והסובלות מהפרעות אכילה חוו פגיעה מינית- ומכאן, עניין הגוף בכלל והערום בפרט הופכים להיות מוטענים במטען שלילי כבד עוד יותר.

2. חוץ מהערום המאפיין של הטרולים הללו, הם מאופיינים ברעמת שיער ארוכה, רכה וצבעונית (גם בסרט ״טרולים״ שיצא לא מכבר, השיער הצבעוני הוא מסימני ההיכר שלהם). השיער הזה הופך אותם למיוחדים וייחודיים. גורם להם להיות נראים. קשה לפספס אותם או להתעלם מהם.

חווית הנראות של מי שסובל מהפרעת אכילה היא חוויה מורכבת ומבלבלת. הצורך בנראות קיים אצלם (זהו צורך טבעי, נורמלי ולגיטימי- רובינו רוצים להיראות), אך בהפרעות אכילה, באופן פרדוקסלי, הצורך להיראות ול׳תפוס מקום׳- נעשה דרך הצטמצמות שבאה לידי ביטוי גם באופן פיזי (באנורקסיה- קשה שלא לראות את הירידה הדרסטית המאפיינת במשקל, בבולימיה- בשלב מסוים, גם אם לא מיד בהתחלה, קשה שלא לראות עדויות להתרוקנות).

השיער הצבעוני, ייחודי ומייחד אך בה בעת גם ״חריג״ ו״אחר״. מטופלים רבים הסובלים מהפרעות אכילה מדווחים על חווית אחרות/ חריגות/ שונות. בדרך כלל לא מדובר בתכונות פיזיות הגורמות לכך אלא לחריגות נפשית כגון: רגישות גבוהה מאד, מצב רוח דכאוני, קשיים חברתיים שמקשים על היותם חלק מחברת השווים וכד׳.

3. יש בטרולים (חמודים ככל שיהיו) מרכיב חמדני, גרגרני, לעיתים מרושע... לעיתים קרובות הם בעלי חשק ותאווה, מריירים, זללניים ובעלי חשק ותאווה מוגברים.

רבות מהסובלות מהפרעות אכילה חושבות על אוכל, אפילו חולמות לעיתים קרובות על אוכל (בחלומותיהן- הן אוכלות את מה שבמציאות הן אוסרות על עצמן לאכול).

יותר מאשר בהקשר לאוכל עצמו- הנשים הסובלות מהפרעת אכילה, מדווחות בטיפול (בשלבים בשלים שלו) על חוויה פנימית של גרגרנות-נפשית. צורך ב״עוד״, ב״הרבה״, ב״יותר מדיי״. הן חוות בעצמן עוצמות גבוהות של חמדנות וקנאה. תחושות פנימיות עמוקות אלו קשות להכלה, גורמות לאדם קושי להיות מוכל על ידי האחר ועל ידי עצמן.

4. הסתתרות המאפיינת של הטרולים המיתים מאור השמש יכולה להיות משולה לחיים ב״צל״. הצל (היונגיאני) הוא החלק בתוכינו שאנו מעדיפים להחביא מתוך הקושי לקבלו (ולכן הוא מודחק).

הפחד הגדול של הטרול להפוך לאבן.

הפחד הגדול של מי שסובל מהפרעת האכילה הוא להיחשף בתכונותיו ה״צליות״, השליליות.

אז... בפעם הבאה שאתם פוגשים טרול- תהיו נחמדים...