חופש והפרעות אכילה
הנה החופש הגדול מגיע. עבור חלק- זהו הזמן לחפוש באמת, לנוח, להירגע, לטייל, לבלות, למלא מצברים... עבור חלק אחר- זהו זמן מתוח, ללא שגרה רגילה, ללא מסגרת, מלא בחוסר וודאות, מפגיש עם סיטואציות בלתי נסבלות. חלק מהם הם הא/נשים הסובלים/ות מהפרעות אכילה.
כשכולם לא מכוונים שעון מעורר כי סוף סוף לא צריך למהר לשיעור בבי״ס או בקמפוס, נמרחים במיטה, זורמים ממקום למקום בעצלתיים, מתענגים מחוסר המחוייבות, הם- מאבדים את זה. מנסים לארגן לעצמם לו״ז צפוף (מלא בכלום) כהגנה מפני החשיבה הטורדנית שממלאת את ראשם, או כהגנה מפני הישאבות לבולמוס חסר תקנה. אלה שלא מכוונים שעון- בדרך כלל עושים זאת כדרך להימנע או ״לקצץ״ את ארוחת הבוקר...
כשכולם הולכים לים ולבריכה, משתכשכים בחול ובמים בבגדי ים, מתקררים מאיזה אבטיח קר עם בולגרית או מסתם קרטיב או בירה, הם- עסוקים בלהסתתר, בלברוח, בלעטות על עצמם עוד שכבות, ולא בגלל שהם שומרים על עצמם מפני השמש המסוכנת. במקרה הטוב, יושבים בצד עם קופסה קטנה שהביאו מהבית עם קולורבי או מוציאים תפוח ירוק מהתיק.
כשכולם טסים לחו״ל, מחפשים לכבוש יעדים חדשים, לסמן וי על אוכל מקומי ומסעדות שוות (ציידי כוכבי המישלן למיניהם), הם- עסוקים בלבדוק טוב טוב תפריטים של מסעדות ברדיוס של המלון, מוודאים היטב שיהיה להם מה להזמין, אורזים במזוודה פריכיות וחטיפי עלק-אנרגיה. מתכננים את הלו״ז שלהם באופן מדוקדק כדי שיתאים לזמני הארוחות הנוקשים. אין מה לדבר על אכילה ספונטנית ברחוב או בכל מקום שלא יודעים בדיוק מה מכילה המנה ובעיקר כמה שמן יש בה.
ובסוף, כשכולם עסוקים בהכנות לשנה הבאה- משלימים חומר, מסיימים עבודות להגשה, לומדים לבחינה שתתקיים בשבוע הראשון ללימודים, הם- עסוקים בתכנון אובססיבי של מה ילבשו, בשרטוט תפריט שבועי חדש שיתאים למערכת החדשה, נאבקים בקשיי קשב וריכוז שמקורם מבטן מקרקרת...
*אם אתם/ן מה״הם״- נצלו את החופש כדי לטפל בעצמכם/ן. עבור מי שסובל/ת מהפרעת אכילה- הייאוש לא נעשה יותר נוח.. *הורים- החופש הוא תקופה שבה הילדים/ות נמצאים יותר בבית או איתכם בבילויים משפחתיים (וארוחות משפחתיות, בבית או בחוץ). דברים שהיה קל להסתיר לאורך השנה העמוסה יכולים לצוף. גלו עירנות.